מאת: אריאלה זמיר, מומחית להורות לגיל הרך
הרבה פעמים אני שומעת תלונות של הורים על קשיי שינה אצל ילדיהם. דבר אשר משפיע באופן ישיר על תיפקוד ההורים במהלך היומיום. דבר זה משפיע פחות על תפקודם של הילדים אך לטווח הארוך זה יכול להשפיע בהרבה תחומים אצל הילד.
השינה מתקשרת להתפתחות קוגניטיבית ורגשית ולצמיחה גופנית.
הורמון הגדילה של ילדים צעירים מופרש בעיקר בשינה ובעיקר בחלק הראשון של הלילה, שבו מרוכזים שלבי השינה העמוקה. הפרעת שינה חמורה גורמת להפרעה בגדילה. שינה טובה מבטיחה ויסות רגשי וריכוז ומאפשרת לילד להתפתח היטב בזמן העירות שלו. שינה לקויה שאינה תואמת את צרכיו הבסיסיים של הילד, גוררת בעיות ויכולה לפגוע בהתפתחות הפיזיולוגית, הקוגניטיבית, והרגשית של הילד וכן בתהליכי הסוציאליזציה שיהיה על הילד לעבור.
קצת מידע על שנת תינוקות ופעוטות
ריכוז השינה בלילה קשור להבשלת המוח. בתהליך הביולוגי ממלא תפקיד חשוב הורמון בשם מלטונין. הוא מופרש בחשכה ומדוכא בחשיפה לאור. בחודשים הראשונים לחיים הפרשת המלטונין אפסית ואין בה מחזוריות יומית, לקראת גיל חצי שנה חלה עלייה הדרגתית ומשמעותית בייצור המלטונין, אז נוצר דפוס יומי ברור.
השינה היא תהליך מחזורי המורכב מחמישה שלבים עיקריים: נמנום, שינה שטחית, שינה עמוקה, שוב שינה שטחית ולבסוף שנת חלום. התעוררות בלילה היא תופעה נורמלית לחלוטין המתרחשת מספר פעמים במהלך שנת הלילה אצל ילדים, כמו גם אצל מבוגרים.
כל מחזור שינה אצל תינוק/פעוט אורך כ-45-60 דק' ושעה וחצי אצל מבוגר.
לאחר שנת החלום, עם סיום מחזור השינה, יש לעיתים יקיצה ספונטנית קצרצרה. אנחנו מתהפכים לצד השני, לא מודעים לכך שהתעוררנו ושוקעים שוב לשינה, וכך ממשיכים שוב ושוב את מעגלי השינה - שינה שטחית, שינה עמוקה ושנת חלום. בסוף מעגל השינה כשהשינה שטחית מאוד או כשאנחנו מתעוררים, אנחנו מצליחים לשקוע שוב לשינה ולהמשיך למעגל השינה הבא כי אנחנו יודעים להרדים את עצמנו.
באופן נורמלי, כל מחזור שינה מסתיים בהתעוררות קצרה (לצורך התמתחות ושינוי תנוחה). התעוררויות אלו נמשכות כחצי דקה עד דקה ואחריהן נרדם שוב. כלומר, בשנת לילה המבוגרים מתעוררים בין ארבע לחמש פעמים ואילו תינוקות יתעוררו בין שמונה ל-10פעמים.
הפעוט שעדיין לא יודע להרדים את עצמו צריך לקרוא לאימא שתרדים אותו, וכך יש פעוטות שבכל שעה, עם סיום מחזור השינה שלהם, צריכים הרדמה מחדש. לפעמים הם כל כך עייפים ואולי גם אימא עייפה מדי ולא שומעת ואז הם חוזרים לישון ושוקעים למעגל השינה הבא בעצמם, בלי עזרה. ולכן, התעוררות של תינוקות בלילה היא כאמור תופעה נורמלית.
הבעיה מתחילה כאשר הם אינם מיומנים ביכולת להירדם עצמאית וזקוקים ל"משענות" מסוגים שונים על מנת לשקוע שוב בשינה, כמו מוצץ, מים, הנקה, או הזנה מבקבוק - כל אלה כרוכים בהזעקת ההורה על מנת שיסייע להם להירדם שוב.
חשוב לדעת שחלק נכבד מבעיות השינה אצל תינוקות הן תוצאה של הרגל. תינוק אשר רגיל להרדם בעזרת בקבוק, או ציצי או תנועה, עלול, לכשיתעורר באמצע הלילה וירצה לחזור לישון שיהיה זקוק לאותה הדרך בה נרדם, בניגוד לתינוק שלמד לישון בכוחות עצמו וגם אם יתעורר בלילה, יחזור לשינה עצמאית.
לא מלמדים ילד להרדם באמצעים שאינם בשליטתו כמו לנדנד בעגלה, משום שאז גם באמצע הלילה הוא יזדקק לכך שינדנדו אותו. הוא זקוק ללמוד להרדים את עצמו בעזרת אביזרים שבהישג ידו, ללא נוכחות ההורים.
מתי להתחיל ללמד אותו לישון?
ההורה צריך להרגיש מתי הילד מסוגל להתמודד עם השינוי .זה מאוד אישי ותלוי בתינוק ובהוריו.
חשוב לציין, כי על מנת שהתינוק ילמד להירדם בכוחות עצמו, יש להניחו במיטתו ער (אם כי מנומנם ולא ערני). ההירדמות עצמה יכולה להימשך זמן מה (אפילו רבע שעה עד עשרים דקות), אך חשוב לא להתערב בה במידה שתפריע לתינוק להירדם, כדי שלא ליטול ממנו את ההזדמנות להירדם לבד.
למרות זאת, במידה והתינוק מפגין מצוקה ובוכה, אפשר לגשת אליו אחת למספר דקות ולהפגין נוכחות תומכת (ליטופים, נשיקות, טפיחות על הגב), אך בלי להוציאו מהמיטה ורק על מנת להרגיעו ולא על מנת להרדימו (לא לשהות לצידו זמן ממושך עד שיירדם, אלא לסגת לאחר כדקה, על מנת לאפשר לו להירדם בכוחות עצמו).
לדעתי עד גיל 3-4 חוד' ואפילו חצי שנה, זה בסדר להרדים תינוק גם דרך ציצי, תנועה, מגע או כל דרך אחרת הנותנת לו בטחון. מרגע לידתו יש לו כל כך הרבה דברים חדשים להתמודד איתם ושינה עצמאית לא חייבת להיות אחד מהדברים הללו. בדרכים אלו אנו נותנים לו בטחון להמשך, בחודשים הראשונים לחייו אל לנו להתעלם מהצרכים שהתינוק מבטא בבכי ובהתעוררויות בלילה. כדאי להתחיל להקנות הרגלים לשינה רציפה רק כאשר התינוק/הילד מוכן מבחינה פיזיולוגית (כשמערכת העצבים, הנשימה והעיכול מבוססות) ויחסי האמון בהורים מבוססים. רק כך יוכל הוא להתמודד גם עם השינה.
אז מה ואיך עושים? * לעיתים יש צורך בבדיקה של מערכת הנשימה, כיוון שבעיות נשימה עלולות להיות גורם ראשוני לבעיות שינה. * רצוי להקנות הרגלי שינה קבועים וברורים. טקס שינה שצריך להתבצע בחום ואהבה, וכולל רצף פעולות קבוע ובזמנים קבועים לקראת השינה. מטרת הטקס היא לעזור לתינוק לעבור ממצב של ערות פעילה למצב של רוגע ומוכנות לשינה. הטקס הבסיסי כולל ארוחת ערב (הנקה, בקבוק, או ארוחה עם המשפחה), אמבטיה, שיר ערש או סיפור. סדר הפעולות צריך לחזור על עצמו כל ערב באותן שעות. כשהילד רגוע, מכניסים אותו למיטתו ואומרים לו משפט כמו: "לילה טוב, חמוד שלי, עכשיו אתה הולך לישון" או כל משפט אחר אשר מבהיר היטב את דרישת ההורים לגבי פעולת ההשכבה, ויוצאים מהחדר. אם התינוק מתחיל לבכות, נכנסים לחדר וחוזרים על משפט ההרדמה. אם התינוק עומד או יושב במיטתו, משכיבים אותו וחוזרים על המשפט. אם הוא ממשיך לבכות נשארים לידו, מלטפים ומרגיעים במשפט החוזר מבלי להוציאו מהמיטה! וכשהוא נרגע חוזרים שוב על המשפט ויוצאים מהחדר. בכל מקרה לא עוזבים את התינוק כשהוא בוכה, נשארים איתו, מלטפים, מרגיעים וחוזרים על המסר שעכשיו לילה ובלילה אנחנו ישנים.
צריך להבין שזה תהליך ויתכן שהלילות הראשונים יעברו עם שעות רבות של בכי אך חשוב לזכור שהילד אינו נטוש, הוריו נמצאים לידו, ניגשים, מלטפים, מעודדים עד שהוא נרגע. אחרי כמה לילות קשים רוב התינוקות מבינים את הסידור החדש ונרדמים בעצמם.
* נגישות של ההורה אל הילד בעת היקיצה - כדי שיקיצה קלה לא תהפוך להתעוררות מלאה. ומצד שני, לא לרוץ מיד עם כל ציוץ שלו, אלא לתת לו לנסות להתמודד לבד ולהתגבר על הפרעת השינה. כך הוא ילמד לפתח את היכולת להרגיע את עצמו. * תינוק שישן במהלך היום וער בלילה, מומלץ להשכיב בשעות היום בחדר מואר ובסביבה פעילה. בלילה כדאי להישאר איתו גם אם הוא ער, בחדר חשוך ושקט. כך נלמד את התינוק להבדיל בין יום ולילה. * לא למנוע מהילד את שנת היום כדי שישן טוב בלילה. בד"כ שינה ביום אינה משפיעה על שנת הלילה, ויש הסבורים ששנת היום הכרחית לתינוק על מנת לשמור על רמות אדרנלין נמוכות שיאפשרו לו להירדם גם בלילה. * יש להימנע מדיבור עם התינוק ומקשר עין עימו כאשר ניגשים אליו, על מנת שלא לסמן לו שזהו זמן לערות ולאינטראקציה חברתית. * רצוי לאפשר לילד להירדם תוך כדי סיפוק תנאים אופטימליים של ביטחון ורגיעה. בכל מקרה אם הילד מתעורר רצוי להרגיעו בהקדם כדי שיוכל לרכוש את תחושת הביטחון שגם כאשר אינו לידנו, אם יזדקק לנו תמיד נגיע להיענות לצרכיו.
* אל תיכנעו בקלות - הורים ה"נכנעים" להתקפי זעם ובכי לעיתים אף מגבירים את התופעות הלא רצויות שמציגים ילדיהם ומעודדים אותם להשתמש בצעקות ובבכי לקבלת מבוקשם.
חשוב מכל – הפעילו הגיון בריא. חינוך ילדים זה קשה אבל זה משתלם !
מוזמנים לצור איתי קשר בכל שאלה.
אריאלה זמיר, להיות הורים מבלי להשתגע